הקסם של הגישה האדלריאנית טמון בהבנה שכל זיכרון מוקדם הוא מטאפורה יצירתית לאופן שבו אנו תופסים את העולם ואת מקומנו בו. הילד שבזיכרון מציג לנו את האסטרטגיות הפסיכולוגיות הראשוניות שפיתחנו כדי להתמודד עם אתגרי החיים. לעתים קרובות, אסטרטגיות אלה היו מתאימות ואף הכרחיות באותה תקופה, אך כמבוגרים הן עלולות להגביל אותנו ולגרום לסבל.

בתהליך הטיפולי, אנו חוקרים יחד איך הילד שבזיכרון ניסה לפתור את הבעיה שעמדה בפניו. האם הוא בחר בהסתגרות? בבקשת עזרה? בלקיחת שליטה? בהתמסרות לאחרים? כל בחירה מגלה משהו מהותי על תפיסת העולם של הפונה ועל האמונות הבסיסיות שלו לגבי עצמו, לגבי העולם ולגבי האחרים.

אך העבודה עם זיכרונות מוקדמים איננה רק זיהוי מגבלות. להיפך – היא חיפוש אחר האוצרות הנסתרים. באותו זיכרון של הילדה שמסתתרת מתחת לשולחן, נוכל למצוא גם את היכולת להרגיש ולהגיב לאווירות רגשיות, את הרגישות העמוקה ואת הצורך הבריא בביטחון. באותו ילד שמטפס על העץ, נגלה לא רק נטילת סיכונים, אלא גם אומץ, סקרנות ויכולת לחלום על נוף רחב יותר.

התהליך הזה מאפשר לפונים לגלות מחדש כוחות שהיו שם, אך שכבו מתחת לשכבות של התמודדות מבוגרת ולעתים קרובות בלתי מועילה, הרסנית ומעוררת סבל. זהו מפגש מרגש עם הילד הפנימי – לא מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך הכרה בחוכמה הטבעית והיצירתיות שליוו אותנו מאז ומעולם, ומחכות להתגלות מחדש ולהיות מותאמות למציאות העכשווית שלנו.